שרון אדלר

איך פתחתי שלושה עסקים וסגרתי שניים

למדתי 6 שנים באקדמיה. בהתחלה חשבתי שאני רוצה לעסוק בתרפיה באמנות, או משהו טיפולי שצריך אליו תואר שני, אז התחלתי בתואר ראשון בפסיכולוגיה ואמנות.

על הדרך פגשתי את בעלי, התחתנו וילדתי את הילדה הבכורה שלי

אחרי שסיימתי את התואר (הגשתי עבודות סמינריוניות לא גמורות, רק כדי לסיים...) חשבתי להמשיך לתואר שני בתרפיה באמנות אבל ראיתי את כמות האנשים שמגיעה לשמוע על התואר, פחדתי שלא אתקבל ואפילו לא הגשתי מועמדות.

אחרי התואר, ממש התבאסתי שאני לא יכולה להרוויח כסף ממה שלמדתי אז הלכתי ללמוד קורס פדיקור רפואי, הבנתי שיש מזה כסף ואפילו אהבתי את זה. אז פתחתי עסק, פרסמתי... היה קשה להביא לקוחות, הוצאתי כסף על חומרים, מכונה טובה ועל פרסום. עם הזמן הרגשתי שזה לא זה... וסגרתי.

תוך כדי שעבדתי בפדיקור, התחלתי ללמוד תואר שני בייעוץ חינוכי. רציתי להיות יועצת בית ספר ואם לא אז זה בטוח "יפתח לי דלתות" ובטוח אמצא עבודה ויגביר לי את הביטחון.

תוך כדי התואר נולד לי הבן השני.

הבאתי אותו ללימודים והוא עבר בין חברותיי במהלך השיעורים.

לא חשבתי יותר מדי וגיליתי מאוחר יחסית שבלי תעודת הוראה בעייתי להתברג לעבודה כיועצת, אז החלטתי ללמוד תעודת הוראה בחינוך מיוחד כי ראיתי שהעבודה בייעוץ היא בדרך כלל עם תלמידי החינוך המיוחד. זו הייתה שנה מאוד אינטנסיבית וקשה.

בסופו של דבר נהייתי מורה כי לא מצאתי עבודה כיועצת. הלכתי לכמה ראיונות והם רצו מישהי עם ניסיון, יש יועצות שכבר במערכת שמחוייבים להן לעבודה אז הן קודמות אליי וגם לא היו הרבה אפשרויות... ולנסוע שעתיים כל כיוון בכדי "להגשים את החלום"? זה לא היה בשבילי, כבר היו לי 2 ילדים קטנים בבית והיה לי חשוב לא להיות רחוקה מהמשפחה.

הדברים התגלגלו כך שעבדתי בבית ספר שלא אהבתי לעבוד בו, אבל סיימתי את הסטאז' וידעתי שאני שנה הבאה לא ממשיכה. פשוט לא היה לי טוב. הסביבה שלי לחצה עליי להישאר, אבל לא יכלתי עוד לסבול את העבודה שם.

מצאתי בית ספר יסודי ממש קרוב לבית, להחלפה לחל"ד בתפקיד מחנכת בכיתה קטנה רגשית- התנהגותית והלכתי על זה. היה מאוד מאתגר אבל עם כל זה גם חוויתי הצלחות.

בשלב זה נולדה הבת הקטנה שלי.

בחופש הגדול ניהלתי קיטנה של 250 תלמידים בבית ספר ממלכתי אחר בעיר שנתקע בלי מנהלת קיטנה. בנקודה הזו הבנתי שאני יכולה הרבה יותר ממה שאני חושבת.

לאחר מכן חינכתי כיתות ג-ד וגם ניהלתי שנתיים את הקיטנה בבית הספר שבו לימדתי.

למדתי הרבה על עצמי. הבנתי שמה שהכי מעניין אותי זה להעביר את הכיתה וכל תלמיד בנפרד תהליכים. להיות מחנכת זה לא היה מדוייק בשבילי והתעייפתי להכין פעילויות, בעיקר לחגים ולקבל הנחתות מלמעלה.

עברתי להיות מורה מקצועית, ואז הגיע הגל השני של הקורונה.

כשהייתי בבית עם 3 ילדים, בעל עובד ובין קירות- היה חסר לי משהו. רציתי ליצור משהו שהוא שלי. אחרי הרבה חפירות של הדר אשוח רכשתי את הקורס שלו ושל שלו יפרח אקדמיית 2100- האקדמיה לשיווק דיגיטלי הבנתי שאני יכולה לתת מהידע שלי ולהרוויח מזה כסף, אז עם ההתקדמות שלי בקורס, פתחתי (שוב) עסק וכתבתי שני ספרים דיגיטליים- אחד בנושא טיפים למורים ואחד בנושא שיעורי יזמות.

אחרי ששיווקתי את הספרים שלי ואפילו הרווחתי מהם קצת כסף, הרגשתי שזה לא ממש מעניין אותי רק לשווק אותם או לכתוב ספר נוסף, או להרוויח כסף משיווק דיגיטלי. רציתי לעבוד עם אנשים ולהעביר תהליכים ורציתי ממש עסק. עסק שלי. זה היה חלום שלי הרבה שנים, אבל הפעם הרגשתי שההגשמה שלו קרובה מתמיד.

בין לבין, לקחתי עבודה חדשה- רכזת עירונית בתנועת בני עקיבא, ככה שהיו לי כמה ימים בהוראה וכמה ימים בבני עקיבא, כשכירה כמובן.

לגבי העסק, החלטתי שאני צריכה לקחת ליווי עיסקי כי כל הנושא הזה חדש לי. עם התהליך שהמנטורית העסקית שלי העבירה אותי, הדיוק שעשיתי עם עצמי, הכתיבה היום יומית, הבנתי שאני ממש לא מחכה לימים שאני מלמדת בבית הספר.

כשאני בכיתות אני מסתכלת בשעון ומחכה שהיום יעבור... החלטתי שאני לא רוצה יותר להיכנס לכיתות. זה הגיע למצב שכשהגעתי לעבודה בבית הספר, פשוט רציתי לברוח. ממש ככה.

אחרי שדיברתי עם בעלי על הרצון לעזוב את בית הספר, מצאתי עבודה אחרת (בכדי שההכנסות יהיו מאוזנות) ויום לאחר מכן הגעתי למנהל בית הספר ואמרתי לו שאני לא יכולה יותר. הוא היה קצת בהלם וניסה להבין מה קרה ו... איך פתאום... ניסה להשאיר אותי.

ואז הדמעות התחילו לרדת וכנראה הוא הבין שזה כבר לא בשבילי.

האמת שהשינוי הזה היה לא קל. בכיתי, חשבתי הרבה מחשבות, אבל ידעתי שזה צעד נכון בשבילי.

אחרי כל השינויים האלה שבהם אני עוברת מעיסוק לעיסוק, הבנתי כמה חשוב לי להגיע לייעוד התעסוקתי ולעזור לנשים להגיע לייעוד התעסוקתי שלהן. אני מכירה את עצמי כמישהי שכל הזמן עניין אותה לדעת על עצמה ועל אחרים בנושא הזה. תמיד הייתי שואלת ומתעניינת. מעבר לזה, אני אוהבת הרבה תחומים שונים ומהתיכון אני מאוד עסוקה במה לבחור להתעסק- התנדבויות, הרמת פרוייקטים, שירה, אמנות, טיולים... וכשהשקעתי במשהו אחד הרגשתי שאני זונחת תחום אחר ועודף הדברים שאהבתי לעשות תסכל אותי מאוד.

אז בנוסף לתואר השני בייעוץ חינוכי, לקחתי קורס ייעוץ קריירה ב"לכל אדם יש שביל" שנתן לי כלים ספציפיים בכדי להעביר תהליך של החלטה על תחום תעסוקה. מאז ליוויתי עשרות לקוחות בליווי אישי ו- 100% מהן הגיעו למצב שהן אמרו בעצמן, בחיוך גדול ובעיניים בורקות את התחום שבו הן ירגישו משמעותיות ומלאות סיפוק.

לקח לי זמן להבין שהשילוב הזה, של הגם וגם, שרקמתי לעצמי עושה לי טוב. העבודה בבני עקיבא שיש בה עשייה וניהול, ליווי קומונריות, עבודה בצוות איכותי ועוד, בשילוב העסק שלי שעוזר לנשים אחרות כמוני, עצמאיות בתחילת הדרך, למצא את הייעוד התעסוקתי שלהן וללכת איתו בביטחון.

לאחר שנתיים בבני עקיבא, ששם למדתי על עצמי הרבה בתחום הבין אישי, הניהולי, ממשק עם רשויות, פוליטיקה, קידום פרוייקטים ועוד הרבה דברים ששכחתי שלמדתי "על הדרך", היום אני יועצת קריירה עצמאית פול טיים ג'וב.

כל אחת שמגיעה להחלטה על תחום עיסוק שנותן לה סיפוק ושמחה, למקום שלם כזה, גורמת לי שמחה ענקית, צמרמורת בכל הגוף ואפילו הזלת דמעות. כך אני יודעת שזה באמת הייעוד והשליחות שלי בעולם. החזון שלי הוא רק בתחילת דרכו ויש לי עוד הרבה חלומות שאני צריכה להגשים.